פסק-דין בתיק על"ח 24621-11-12

1.         בפני ערעור על החלטת ועדה רפואית לעררים לקביעת אחוזי נכות לפי פקודת מס הכנסה מיום 13/4/11 (להלן: "הועדה"), אשר קבעה למערער נכות צמיתה בשיעור 85.72% החל מיום 1/10/10.

2.         המערער, אשר משמש כנציג ציבור בביה"ד לעבודה בתל אביב, הגיש ביום 11/10/12 בקשה לבית הדין הארצי, לקביעת בית הדין שיידון בערעור שבכוונתו להגיש על החלטת הועדה.

על פי החלטת כב' הנשיאה ארד, ככל שבכוונת המערער להגיש ערעור, יוגש זה לבית הדין לעבודה בחיפה. בהתאם להנחיית הנשיאה, הוגש ביום  13/11/12 הערעור שבפני.

עיקר טענות המערער

3.         לטענת המערער בערעורו, השיהוי בהגשת הערעור נבע מסיבות משפחתיות כבדות משקל, שלא פורטו, ואשר מצטרפות למצבו הרפואי כמתואר בערעור.

4.         לגופו של עניין טען המערער, כי שגתה הוועדה משקבעה לו 10%  לפי  סעיף 4(3) ולא קבעה לו נכות בשיעור 65% לפי סעיף 4(6) לתקנות בשל מחלת הסכרת ממנה הוא סובל, והמלווה בסיבוך של מחלת כלי דם כליליים, זאת בנוסף לנכות שנקבעה לו בשל מחלת לב לפי סעיף 9(1)(ג)IV.

לטענתו, מחלת הלב הופיעה אצלו כ-8 שנים לאחר שאובחן כחולה בסכרת.

די בעובדה שהופיע אצלו אחד הסיבוכים למחלה כדי לזכותו בנכות לפי סעיף 4(6) לתקנות.

בענייננו, די בכך שאחת הסיבות להתפתחות מחלת כלי דם היא הסכרת, כפי שקבעו בעניינו הועדות עצמן, כדי לחייב את הוועדה לקבוע לו נכות של 65% לפי סעיף 4(6)ה לתקנות.

המערער מפנה לפסק הדין בעניין אלעזאזמה (ע"ע 27272-05-10 מד"י ואח' נ' מוחמד אלעזאזמה ואח') כתימוכין לטענתו.

5.         לאחר שבתשובת המשיבה הועלתה הטענה כי דין הערעור להידחות על הסף מחמת האיחור בהגשתו, לא הגיש המערער תצהיר בתמיכה לטענות שהעלה בערעורו בנוגע לנסיבות האישיות בגינן הוגש הערעור במועד שהוגש, אלא, טען בפנינו במעמד הדיון טענות אחרות המצדיקות, לטעמו, את קבלת הערעור במועד שהוגש.

6.         כך טען, כי לא נתקבלה אצל המערער הודעה כי באפשרותו לערער על ההחלטה אלא רק מכתב מיום 9/6/10 המודיעו כי החלטת הוועדה היא סופית.

אמנם, על פי החלטת בית המשפט העליון בבג"ץ הסה מ-8/08 (בג"ץ 7078/08 בנימין הסה נ' מד"י-משרד האוצר)  ניתן לערער על החלטת הועדה, אולם תקנה 18(ג) לפיה החלטת הועדה היא סופית נותרה בעינה, ואף במכתב המשיבה שנתיים לאחר פרסום פסק הדין לא נאמר למערער כי ניתן לערער על החלטת הועדה.

            הדבר מהווה הטעייה וחוסר תום לב מצד המדינה.

7.         עוד טען, כי הטענה לא הועלתה בהזדמנות הראשונה ע"י המשיבה, כשהגישה 2

בקשות להארכת מועד להגשת תגובתה.

8.         הוסיף וטען המערער, כי קיים השתק שיפוטי כאשר המוסד לביטוח לאומי טוען להיעדר יריבות שכן הערעור על הועדה לעניין מס הכנסה אינו לפי סעיף 123 לחוק הביטוח הלאומי, ואילו המדינה טוענת ההיפך.

9.         עוד טוען המערער, כי אין מקום להעלאת טענת התיישנות גורפת ע"י המדינה, עוד בשנת 1999 ניתנה הנחיית היועץ המשפטי לממשלה כי אין לטעון להתיישנות גורפת ללא אישורו מראש, אם כי בשנים האחרונות חלה מגמה שונה.

עיקר טענות המשיבה